איתן בלחסן ז״ל, מפקד סיירת צנחנים
23.2.1999- 2.2.1969
איש שמילא את חייו בעשייה ובמשמעות. אוהב משפחה ואדמה.
האיש של רעיה, אבא של נועם, בן מושב רמות נפתלי,
נחת להוריו ציונה וקלוד וגאוות אחיו: ירון, יואב ואסנת.
חבר אמת, אדם מיוחד, ערכי, צנוע, לוחם אמיץ, דעתן וטוב לב.
ביום ז' באדר תשנ"ט (23.2.1999)
נפל איתן בקרב בדרום לבנון במבצע ״צמצום טווח״,
בעת שהוביל את יחידתו לפעילות מבצעית נגד חוליות החיזבאללה.
הכוח נתקל במארב מחבלים ובמהלך הקרב נהרגו שלושה קצינים:
רב-סרן איתן בלחסן, מפקד הסיירת, סגן לירז טיטו,
קצין הנדסה שצורף לכוח וסגן דוד גרנית, מפקד צוות בסיירת.
איתן היה בן 30 בנופלו.
אני מזמינה אתכם,
כל מי שהכיר את אבא שלי, או שהוא נגע בו לאחר מותו -
לחלוק איתי את הזיכרון שלכם ממנו.
המילים שלכם יתאספו לתוך אלבום זיכרונות דרכו אני ומשפחתי,
ובעתיד גם ילדיי, נוכל להתחבר עוד ולהתגעגע לאיש שכל כך אהבנו.
אני נועם בלחסן,
בתם היחידה של איתן ורעיה
כשאבא נהרג, הייתי רק בת שנה וחצי.
לצערי לא נשארו לי זכרונות ממנו.
מאז שאני קטנה אני מנסה למלא את החלל החסר בלב, בזיכרונות חיים של אבא.
בכל אזכרה, יום זיכרון או מפגש עם המעגלים השונים, אני אוצרת את המילים,
הרגעים והסיפורים שלכם, האנשים שאהבו אותו.
למדתי להתגעגע דרך הגעגוע שלכם-
והזיכרונות שלכם, הפכו קצת לשלי.
דרככם אני זוכרת איך רכבתם על אופנועים ביחד,
טיילתם בנחל דישון ועשיתם קמפינג באילת.
זוכרת את הסופה הכסופה, את סידור הגינה הקפדני, זוכרת איך תיעדתם
בפנקס את המילים המצחיקות שלו וכמה אהבתם את החיוך הביישני שלו.
בתקופה הזו, כשהמצב הביטחוני מקשה על הגעה אל בית העלמין
ואל המצפה של אבא שנמצאים בגבול הצפון, ויום הזיכרון מקבל פנים אחרות -
אני בוחרת להיזכר ולהתגעגע אליו ביחד איתכם.